<h1>הרוקח הלכ' חסידות</h1>
<h2>דף מט:</h2>
שורש התורה להעמיק לדעת ולהשכיל. בתחלה ילמד להכיר את האותיות ואחר כך לחברם יחד היא נקראת תיבות ואח"כ הפסוק ואח"כ הפרשה ואח"כ המשנה ואח"כ התלמוד וקובץ על יד ירבה חנוך לנער על פי דרכו כדאמר' בכתובות ובקידושין (דף ל') טוב מלא כף נחת הלכ' אחת כדא' בויקרא רבה ואמרינן בספרא תזל כטל אמרתי כנוס דברי תורה כללין ופרטין ומוציאן כטיפין הללו של טל לא כטיפין גדולו' של מטר אלא כטיפין הללו של טל קטנו' ויש לו לדבר ליתן הפסק שיחזור בהן היטב כדאמרי' בריש תורת כהנים מה היו הפסקות משמשות ליתן ריוח למשה להתבונן בין פרשה לפרשה ובין ענין לענין והלא דברי' ק"ו ומה אם מי ששמע מפי הקב"ה ומדבר ברוח הקדש צריך להבין בין פרשה לפרשה ובין ענין לענין על אחת כמה וכמ' להדיוט הלמד מן ההדיוט ואמרינן בפ"ק דחגיגה (דף ט') אינו דומה למי ששונה פרקו מאה פעמי' למאה ואחת ואמרינן בערובין בפ' כיצד מערבין (דף נ"ד) ר' פרידא הו(א)[ה] ליה חד תלמידא דהוה תני ליה ארבעה מאה זמנין ואמר בפ"ק דע"ז (דף י"ט) אמר רבא לעולם ילמד אדם ד"ת במקום שלבו חפץ שנא' כי אם בתורת ה' חפצו א"ר אין אד' לומ' תור' אלא מה שלבו חפץ כל העוס' בתור' הקב"ה עושה לו חפצו אמר רבא לעולם ילמד אדם תורה ואח"כ יהגה ליגרס אינש אע"ג דלא ידע מאי קאמר ליגמ' איניש והדר ליסבר ובברכות בפ' הרואה (דף ס"ג) הסכת ושמע ישראל הס ואח"כ כתת אם נבלת בהתנשא בה תנשא ותנן בפאה ומייתי לה במס' שבת בפ' מפנין (דף קכ"ז) ות"ת כנגד כלם ובפ"א דקדושין (דף מ') נענו כלם ואמרו ת"ת גדול שהתלמו' מביא לידי מעשה ואמרי' בשלהי מס' מנחות (דף ק"י) ומייתי לה בפ"ק דברכות (דף ה') אחד המרבה וא' הממעיט ובלבד שיכוין לבו לשמים. בספרי ולמדתם אותם ושמרתם לעשותם מגיד שהמעשה תלוי בתלמוד ואין התלמוד תלוי במעשה השומע מפי קטן שבישראל כשומע מפי גדול והשומע מפי חכם כשומע מפי סנהדרין (כשומע) [והשומע] מפי משה כשומע מפי הקב"ה. בתד"א רבא אדם שואל ומשיב בישיבתו בבה"מ כדי שלא יבא לידי תנומה ישאל אדם את הפסוק אעפ"י שהכל משחקי' עליו יכניס עצמו בגופו של הלכה אעפ"י שאינו בקי כלו' בהלכה. אם נבלת בהתנשא בה תנשא אם זמות יד לפה הרוצה שיעמוד בתורה נותנים לו עמל ד"ת נפש עמל עמלה לו המלמד ד"ת ברבים לישראל לש"ש ואינו נושא פנים לעני ולעשיר אלא שמקראן כאחת ומשנה שמשננן כאחת ומתוך כך הקב"ה מרח' עליו ונותן בו חכמה ובינה דעה והשכל במס' מנחות (דף ל' וד' צ"ט) ישנה אדם לקיי' לא ימוש ס' התורה הזה מפיך. באבות דר' נתן ר"י בן פנחס כל מי שיש בידו מדרש ואין בידו הלכות לא טעם טעמה של תורה וכל מי שיש בידו הלכות ואין בידו מדרש לא טעם טעמה של יראת חטא. בספרי ולעבדו בכל לבבכם זו תלמוד וכן הוא או' לעבדה ולשמר' לעבדה זו תלמוד ולשמרה אלו מצות כל המצוה אשר אנכי מצוך למוד הלכות ואגדות כי לא על הלחם לבדו יחיה האד' זה מדרש כי על כל מוצא פי ה' אלו הלכות ואגדות ר"א בר צדוק אומר עשה דברים לשם פועלם דבר בהם בשמן. שמור ושמעת אם שמרת מעט סופך לשמור הרבה לשמור לעתיד לבא בערובין בפר' כיצד מעברין (דף נ"ד) אמר ר"א אם משים עצמו כענק לצואר שנראה ואינו נראה תלמודו מתקיים בידו א"נ כערוגה שהכל דשין אותה וכבשמים שהכל מתבשמי' בו א"נ משים לחיו כאבן זו שאינה נמחית וכמדבר הזה שהכל דשין בו וכתאנה כל זמן שממשמש בה מוצא בה תאנים וכדד הזה כל זמן שהתינוק ממשמש בו מוצא חלב כך דברי תורה כל זמן שאדם ממשמש בה מוצא בה טעם ר' עקיבא או' מניין שחייב אדם לשנות לתלמידו עד שילמדנו שנאמר ולמדה את בני ישראל שימה בפיהם ומניין שצריך להראות לו פנים שנ' ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם אמר רב חסדא אין תורה נקנית אלא בסימנין. מן התורה שימה בפיהם סימנה בפניהם. מן הנביאים הציבי לך ציונים ציונין לתורה. מן הכתובים אמור לחכמה אחותי את ומודע לבינה תקרא עשה מודיעים לתורה לא בשמים היא לא תמצא תורה במי שמגביה עצמו או במי שמרחיב דעתו עליה כים ולא בסחרנים ולא בתגרים בפרקי אבות הוי שותה בצמא את דבריהם הפוך בה והפך בה סמא דכולא בה ומינה לא תזוע. בפ' א' דחגיגה (דף ג') בעלי אסופות אלו ת"ח שיושבין אסופות אסופות ועוסקי' בתורה הללו מטמאין והללו מטהרין הללו אוסרין והללו מתירין הללו פוסלין והללו מכשירין עשה אזנך כאפרכסת לשמוע דבריהן [כולם] נתנו מרועה אחד אל אחד נתנן ופרנס אחד אמרן מפי אדון כל המעשים ב"ה, בקדושין בסופו (דף פ"ב) מניח אני כל אומניות שבעולם ועוסק בתורה שעומדין לאדם בבחרותו ובזקנותו בעוה"ז ובעוה"ב ובפ"א (דף ל') ישלש שנותיו ליומי שליש במקר' שליש במשנ' שליש בתלמו', בפ"א דחגיגה (דף ה') ואותי יום יום ידרושון כל העוסק בתו' אפי' יום א' בשנה מעל' עליו הכתוב כאלו עסק בה כל השנה כולה. בפ"א דקדושין (דף ל') אמר ר"י בן לוי כל המלמד את בנו תורה מעלה עליו הכתוב כאלו קבלה מהר חורב והודע' לבניך ולבני בניך יום אשר עמדת לפני ה' אלהיך בחורב עד היכן חייב אדם ללמד את בנו תורה אמר ר"י אמר שמואל כגון ר' זבולון בן דן שלמדו אבי אביו מקרא משנה תלמוד הלכות ואגדות, כל המלמד את בנו תורה מעלה עליו הכתוב כאלו למדה לבנו ולבן בנו עד סוף כל הדורות רבה בר הונא לא טעים אומצא עד דמקרי ליה לינוקא מוספא, והיה מוסיף לו יותר. ת"ר ושננתם שיהו ד"ת מחודדים בפיך שאם ישאלך אדם דבר הלכה אל תגמגם ותאמר לו אלא אמור לו מיד ויש לו ללמוד על מנת לעשותה כדאמרינן ביבמות פ' בית שמאי (דף ק"ט) ר' יוסי או' האומ' אין לו תורה אפי' תורה אין לו מאי טעמא אמר רב פפא אמר קרא ולמדת' ועשיתם כל שישנו בעשיי' ישנו בלמידה וכל שאינו בעשייה אינו בלמידה וכשלומד יש לישב באימה כדאמר בפ"ק דברכות (ד' כ"ב) והודעתם לבניך ולבני בניך יום אשר עמדת לפני ה' אלקיך בחורב מה להלן באימה וביראה ברתת ובזיע אף כאן. בפ' במה מדליקין (ד' ל') ושבח אני את השמחה אין שכינה שורה אלא מתוך שמחה של מצוה אמר ר"י אמר רב וכן הלכה ומקשה, ומשני התלמיד ישב באימ' וכן הרב כשמגיד ההלכה אבל קודם שיפתח יאמר הרב מילי דבדיחותא והדר יתיב באימתא. ואמרי' בפסיקת' אנכי ה' אלהיך אמר ר' חנינא בר פפא נראה להם הקב"ה בפנים זעומות למקר' כשאדם לומד את בנו תורה צריך ללמדו באימ' למקרא, פנים בינונים למשנה, פנים מסבירות לתלמוד פנים שוחקות אע"פ שאתם רואים הדמיונות אנכי ה' אלקיך א"ר שמואל בר נחמני א"ר יונתן כל המלמד את בן חבירו תורה כאלו ילדו שנ' אלה תולדות אהרן ומשה ומזכיר בני אהרן וכל העוס' בתורה כאלו משים שלום בפמליא של מעלה ושל מטה ולכל העול' שנ' או יחזיק במעוזי יעש' שלום לי ומקרב הגאולה לאמר לציון עמי אתה בשלהי פרק לולב הגזול (ד' מ"ט) אר"א פיה פתחה בחכמה ותורת חסד על לשונה זו תורה לשמה בפ' קמא דתענית (ד' ז') העוסק בתורה לשמה תורתו נעשית לו סם חיים ואין ד"ת מתקיימין ביחידי ואין מתקיימין אלא במי שדעתו שפלה אמר ר' הרבה תורה למדתי מרבותי ויותר מחבירי ומתלמידי יותר מכלם, ואמרינן בשלהי פ' לולב וערבה (ד' מ"ט) ובפ' בתר' דמועד קטן חמוקי ירכיך מה ירך בסתר אף ד"ת בסתר ואין לו ליהנות מכבוד התורה, ק"ו מכלי שרת, אעפ"י שפטור מליתן מס, כדאמרי' בפ' קונם יין ובפ' א' דבבא בתרא (ד' ח'), ויהא משאו ומתנו באמונה, כדאמרינן ביומא (דף פ"ו) ואמרי' בשלהי פרק א' דמגילה גדול תלמוד תורה מבנין ב"ה ובשאלתות דרב אחאי משמע דמעש' דידיה גדול מתלמו' אחרי' מדרבי יוחנן מנח תפילין והדר אמר לו. ותנא לא המדרש הוא עיקר אלא המעשה ולאגמורי לאחרי' עדיף בשלהי פ"א דבבא קמא ואמרי' בפ' חלק (דף ק"ג) אמר רב ששת כל הלומד תורה בעוה"ז זוכה ללומדה לעוה"ב שנ' ומרוה גם הוא יורה.
<h2>דף נג.</h2>
שורש ראש החסידות בתחלתו. ראשית חכמה יראת ה' כי מתחלה כשהוא מושך לבו לחסידות קשה לו כמות מפני שמלעיגין עליו ומביישין אותו ודמו נשפך ויש לו לשמוע חרפתו ואינו משיב ואינו נוטר כי חסיד אני נאם ה' לא אטור לעולם ולאחר שאחז מעשיו והוכשר אם היו נותנים לו כמה זקוקים לא היה מניח חסידותיו מפני הבושת ודוד נקרא חסיד שמרה נפשי כי חסיד אני אמר דוד לא חסיד אני שכל מלכי מזרח ומערב ישנים עד ג' שעות ואני חצות לילה אקום להודות לך אמר דוד לא חסיד אני שכל מלכי מזרח ומערב יושבין אגודות בכבודם ואני ידי מלוכלכות בדם ושפיר ושליא כדי לטהר אשה לבעלה ולא עוד אלא כל מה שאני עושה אני נמלך במפיבושת רבי ואמרתי לו מפיבושת רבי יפה דנתי יפה טמאתי יפה טהרתי יפה חייבתי יפה זכיתי ולא בושתי ואמרינן בפ"ק דע"ז (דף ה') ובפ' בת' דמועד קטן (דף ט"ז) נאם הגבר הוקם על שהקים עולה של תשובה ואלה שמות הגבורים אשר לדוד אמר ר' אבהו אלה שמות גבורותיו של דוד יושב בשבת כשהיה יושב בישיבה לא היה יושב על גבי כרים וכסתות אלא ע"ג קרקע תחכמוני אמר הקב"ה הואיל והשפלת את עצמך תהא כמוני שאני גוזר גזירה ואתה מבטלה ראש השלישים ראש לשלשת אבות עדנו העצני בשעה שהיה עוסק בתורה היה מעדן עצמו כתולע ואמר בפ"ק דברכות (דף ג') מעולם לא עבר עלי חצות לילה בשינה רב אשי אמר עד חצות עוסק בתורה מכאן ואילך בשירות ותשבחות בריש תנא ד"א רבתי תחכמוני א"ל הקב"ה אתה יושב בישיבה שאין בה סמיכה תהא כמוני מה ת"ל ראש השלישים ראש לתורתי ותחלוק עם ג' האבות תהא ראשון לאבות תהא ראש לכל ישראל כשעולים לג' רגלים ג' פעמים בשנה לפי שדוד יושב בשבת לא ע"ג כר ולא על גבי ספסל אלא יושב ע"ג קרקע ומלמד תורה לרבים לשם שמים. באגדה דשמואל כי לא נסוב עד בואו פה אמר ר' שמואל בר' נחמני לפי שבעה"ז לא ישבו שני גדולי עולם ישי ושמואל עד שישב דוד ביניהם כך לע"ל אין כל מחיצה ומחיצה של צדיקים שאין דוד עומד על גבה ולעתיד יברך במה"ז כוסי רויה כדאיתא בפ' ערבי פסחים (דף קי"ט) מה אהבתי תורתך כל היום היא שיחתי וכתיב כל היום תהלתך רוויה שריווה להקב"ה בשירות ותשבחות כל עצמותי תאמרנה ה' מי כמוך אודה ה' בכל לבי וכל קרבי את שם קדשו לבי ובשרי ירננו לאל חי כל הנשמה תהלל יה שמרה נפשי כי חסיד אני ואשתמרה מעוני ולא רשעתי מאלהי במס' סוכה פ' החליל (דף נ"ג) חסידים אומרים אשרי ילדותנו שלא ביישה את זקנתנו, ואינו משקר דובר שקרים לא יכון לנגד עיני, ודובר אמת בלבבו, מפיבושת רבי יפה דנתי ולא בושתי זהו חסיד שאינו מבזה מי שקטן ממנו בעוד דורש החכמה ואינו מקנא במי שגדול ממנו בממון ואינו מקבל שכר על החכמה ונעשה חבר לכל חבר אני לכל אשר יראוך מי שהוא חסיד עושה לפנים מ"ה כדאמרינן בפ"ב דבבא מציעא (דף ל') אשר יעשון לפנים משורת הדין ויש לו לחשוב שמא זה רצון הבורא כמו בפ' בתרא דמגילה (דף כ"ז) במה הארכת ימים מעולם לא השתנתי מים בתוך ד' אמות של תפלה ולא כניתי שם לחבירי ולא בטלתי קדוש היום ולא עשיתי ב"ה קפנדריא ולא פסעתי על ראשי עם קדוש ולא נשאתי כפי בלא ברכה ולא קדמני אדם מימי בבית המדרש ולא נתכבדתי בקלון חבירי ולא עלתה עמי קללת חבירי על מטתי ולא עמדתי במדותי ולא נסתכלתי בדמות אדם רשע ולא הקפדתי בתוך ביתי ולא צעדתי בפני מי שגדול ממני ולא הלכתי ד' אמות בלא תורה ובלא תפילין ולא ישנתי בב"ה לא שינת קבע ולא שינת עראי ולא ששתי בתקלת חברי ולא קראתי לחבירי שם בחכינתו ואמרי לה בחניכתו. ויש לו לישב בחסידות כדאמרי' במס' דרך ארץ נאה בביאתו חסיד בישיבתו ויקיים לשמור כל נזקין מלעשות ואפי' ברשות הרבים וכל מה שבפרקי אבות ומה שיש במס' ברכות כדאמרינן בב"ק בפרק המניח את הכד (דף ל') אמר ר"י האי מאן דבעי למהוי חסידא לקיים מילי דנזיקין רבינא אמר מילי דאבות ואמרי לה מילי דברכות וכל מעלות יש לו לחפש בתלמוד ובירושלמי ובמדרש ויעשה ויזכה את העולם ויחשוב בלבו שמא זה רצון בוראו כי השם חוקר לב ובוחן כליות רחמנא לבא בעי וכל מצוה שאין לה עוסקין יעסוק בה ואל ישב במקום ליצים ומדברים דברים בטלים וידבק עם כל עושה מצוה הולך את החכמים יחכם עת לחבוק וחסיד בכל מעשיו.
